יום ראשון, 29 בדצמבר 2013

מכתב למתחילים | קֶנֶת קוֹטְיֵיה סנסיי דאן 7

כְּתַב עֵת
שיתוף מאמרים ומידע
אודות האייקידו בשפה העברית


מכתב למתחילים | קֶנֶת קוֹטְיֵיה סנסיי דאן 7
תרגום לעברית: זיו קלויזנר © 2013
קן קוטייה סנסיי
ברוכים הבאים, חברים שאני פוגש בפעם הראשונה. בהיותכם מתחילים, אני יכול להבין היטב שכמה מכם חשים בלבול ודאגה, אולי אפילו עצבנות. אבל אני רוצה שתדעו שאני זמין לכולכם, כשאני כאן. מה שברצוני לומר הוא שאם מישהו מכם רוצה לשוחח איתי לגבי בעיות שיש לו עם האיקידו שלו, אל תהססו לפנות אלי. אל תחשבו שבגלל שאתם מתחילים אני לא אהיה מעוניין בכם. האמינו לי, דווקא העובדה שאתם מתחילים גורמת לי להיות יותר מעוניין בכם היות והשישה ומשהו חודשי האימון הראשונים עלולים להיות מאוד מפחידים. ברשותכם, ארחיב על זה מעט. בגלל שאיקידו אינו תחרותי, אפשר שיהיו לנו מתחילים בשנות החמישים – שישים שלהם, אפילו בשנות השבעים שלהם (בחור מאנגליה התחיל להתאמן בגיל 74!). בהתחשב בזה, אני חש שהמכשול הגדול ביותר לקבוצת הגיל שהזכרתי היא אוּקֶמִי (נפילות וגילגולים). לאלה שנהנים מפעילות שאינה מאומצת יותר מאיסוף בולים, קריאה, הליכה לקונצרטים, נגינה, או פעילות פנאי אחרות, עצם המחשבה על ההכרח לשגר את עצמם לאוויר משתווה לעמידה בפני האוורסט. (אני מפציר במדריכים בארגון האיקידו של הונג קונג לזכור זאת תמיד).

מצאתי במספר הזדמנויות מתחילים שהפכו להיות מדוכדכים בגלל שלא התקדמו באותה מהירות כמו אלה שהתחילו באותו זמן כמוהם. במיוחד עולה לי לראש בחור מסוים. היות ולמעשה הוא הצליח בכל דבר בו עסק, בהזדמנות מסוימת הוא התייאש. כשהפניתי את תשומת ליבו לכך שהוא הצטיין מעל רבים בהשגיו, הוא ראה את הדברים אחרת. יש כאלה הכותבים שירה יפה, אך ברחבת הריקודים , אינם יודעים בין שמאלם לימינם. אחרים מציירים היטב אך בבריכת השחייה הם נאבקים להחזיק את ראשם מעל המים. שמעתי מכמה שהיו באיקידו זמן רב למדי, שהם היו טובים יותר לפני שישה חודשים. אם אני יודע שהם מתאמנים באופן קבוע ומקבלים הדרכה ברמה טובה, אני תמיד עונה להם שהם לומדים משהו בכל פעם שהם באים לדוג`ו, ועל בסיס זה מצבם טוב יותר מאשר לפני שישה חודשים. זו צורת החשיבה שלהם שגורמת להם לחשוב בצורה כה שלילית על האיקידו שלהם. מה שגרם לגישה זו; טוב זה יכול להיות כל דבר – יום רע בעבודה; בעיות בבית; פציעה; ענייני כסף וכו` וכו`. בואו נאמר שעבר יום והגורם הפנימי חלף – האם עליך ללכת לדוג`ו? כשאתה מגיע לדוג`ו, בן הזוג הראשון שלך יכול להיות בחור גדול, מתחיל, קשיח מאוד, חסר קואורדינציה, גולמני, לא גמיש, שמתעקש משום מה לנוע לכוון ההפוך מזה שאתה רוצה שהוא יהיה, למרות שהוא כנראה לא מודע לכך. בן הזוג הבא שלך יכול להיות נמר צעיר וחזק שנסחף ועובד איתך בצורה כוחנית. זה לא אמור לקרות, אבל זה קורה. כמובן שאני מתייחס לדוג`ואים שבהם, בניגוד להומבו, בני הזוג מתחלפים לאחר כל טכניקה. אז אנחנו צריכים לנסות ולשים חוויות לא נעימות מאחורינו. זכרו שרובינו היינו שם. מחר יהיה יום יפה. אם יש לך הזדמנות, לפני שתכנס לדוג`ו נסה להכניס את הדברים לפרופורציה. שנה מחשבות שליליות לחיוביות. היה עירני לנשימה שלך (אנחנו ערים לנשימה שלנו רק כשיש לנו בעיות כמו אסטמה, הצטננות ועישון).

שוב, אני פונה במיוחד למתחילים, לאלה מכם שחשים מבולבלים, תנו לי לפשט מעט את הדברים. באופן כללי, אנחנו מתמקדים בעשר טכניקות, שהן איקיו, ניקיו, סאנקיו, יונקיו, שיהו-נאגה, אירימי-נאגה, קוקיו-נאגה, טנצ`י-נאגה, קאיטן-נאגה וקוטה-גאשי. עכשיו כמה מכם שקוראים את זה יכולים לחשוב: "על מה קוטייה מדבר? אני באיקידו כבר שנה ובכל פעם שאני הולך לדוג`ו אני רואה טכניקה שלא ראיתי מעולם". נכון! מה שאתה חושב יכול להיות באמת כך, אבל לרוב מה שאתה רואה זו טכניקה שאפשר שביצעת אפילו יותר מפעם אחת. אבל אתה רואה אותה מבוצעת לראשונה מהתקפה מסוימת, ולכן אתה לא מזהה אותה. כמו כן, ואריאציות על טכניקות שביצעת בעבר גורמות להן להיות בלתי מזוהות, דבר שמוסיף לתחושת הבלבול.

במהלך הימים הראשונים שלי בהומבו אני זוכר בבירור בוקר אחד לאחר השיעור של 6:30 שהרגשתי כל-כך מבולבל שהחלטתי לא להמשיך לשיעור הבא. בדיוק נכנס לדוג`ו בעל דרגת דאן שהייתי מיודד איתו. "בוא נתאמן" הוא אמר. "אני עוזב" עניתי ואז סיפרתי לו למה. הוא לקח אותי לצד והמשיך לפשט את הדברים שאנחנו עושים כפי שניסיתי לעשות איתכם. נשארתי לשיעור הבא שבמהלכו הרהרתי על מה שהוא אמר. הוא בהחלט עזר לי. מאז התחלתי לראות את הדברים אחרת.
אני מקווה שהאבחנות המעטות שעשיתי כאן יעזרו לכם באימונים.

תהנו מהאיקידו שלכם.

קֶנֶת קוֹטְיֵיה
הונג קונג
מאי 2007 (קוטייה סנסיי הלך לעולמו בשנת 2008).

חזרה לדף המאמרים


חזרה לדף הבית

אין תגובות:

פרסום תגובה